בישראל, המושג "התחדשות עירונית" מוכר מאוד בקרב רבים, שכן תהליכים אלו של יצירת מציאות חדשה בפריפריה ובנקודות נוספות בישראל המאופיינות במגורים ישנים, מתרחשים ללא הרף. מטרת ההתחדשות העירונית היא 'להתערב' באזור ריק או מדורדר ולהפיח בו חיים על ידי יצירת תנאי מחייה איכותיים התואמים את הסטנדרט המודרני.
יוצרים מציאות חדשה בפריפריה – כבר למעלה מ-35 שנה
חשוב לציין ששכונות העוני בישראל כבר הייתה קיימת עם קום המדינה, אך הניסיון הראשון להתמודד עם המצוקה נראה רק בשנות ה-60, כאשר הבעיה הוצפה לתודעה הישראלית. לאחר הקמת משרד השיכון, הוקמו בשנת 1961 חמש חברות עירוניות-ממשלתיות האמונות על פינוי-בינוי בערים הגדולות.
בשנת 1977, הכריזה ממשלת ישראל באופן רשמי על פרויקט שיקום כניסיון לפתור את מצוקת הדיור בישראל דאז. היוזמה יצאה לדרך בעזרתם של תורמים יהודים מרחבי העולם, במסגרתו שוקמו 160 שכונות ברחבי הארץ. לצד בנייה חדשה, המטרה הייתה ליצור מציאות חדשה בפריפריה ולצמצם פערים כלכליים-חברתיים בחברה הישראלית, לצד תוכניות חינוך.
כבר אז, התוכנית הראשונית כללה גם תוכניות לפינוי אותן שכונות המיועדות לחידוש, העברת תושביהן לדירות חלופיות עד שהמבנה החדש יהיה מוכן. מאז ועד היום, לא השתנו תוכניות הפינוי-בינוי בהרבה. למעשה, הן רק הלכו והשתכללו.
התחדשות העירונית בשנים האחרונות
אחת מנקודות הציון המשמעותיות ביותר בתהליך האבולוציה של ההתחדשות העירונית בארץ, הוא התאריך 2.1.22. כבר אז, כאשר ניתן היתר הבנייה הראשון לפרויקט פינוי-בינוי בשכונת קריית משה ברחובות, ענף ההתחדשות העירונית נשא אליו עיניים בציפייה והגדיר אותו כהיסטורי. כזה שעומד לייצר מציאת חדשה בפריפריה במלוא מובן המילה – גיאוגרפית, חברתית וכלכלית.
מדובר בפיילוט ראשון מסוגו לשיקום שכונה שלמה מהיסוד, כאשר קריית משה נבחרה שכן היא מכילה את כל המאפיינים הדורשים את ההתערבות הזו. שורשיה של השכונה טמונים במאה ה-50 של המאה הקודמת ומתגוררים בה למעלה מ-5500 תושבים, רבים מהם עולים חדשים, וחברי הקהילה האתיופית ובריה"מ לשעבר. אלא שבשנים האחרונות לשכונה דבקו הזנחה, אלימות ועוני. כך, המטרה היא להדביק את קצב השכונה עם אלו הסובבות אותה, ולהעניק לתושבים איכות חיים גבוהה מכל הבחינות.